אֶתְמוֹל פָּגַשְׁתִּי בָּךְ בַּחֲטָף,לְאַחַר זְמַן מְמֻשָּׁךְ בּוֹ לֹא הָיִינוּ בְּקֶשֶׁראֲנַחְנוּ, שְׁחָיֵינוּ הָיוּ שְׁזוּרִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּבְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע שָׁנִיםאַרְבַּע שָׁנִים שֶׁל רַכּוּת,

כל היום חיכיתי לערב, שאשמע את המפתח שלו מסתובב בחור המנעול, את צעדיו פוסעים במסדרון, אראה אותו נכנס לחדר, מסתכל

ולפעמים, אתה לא צריך לעשות כלום. רק לנעוץ את הרגליים חזק באדמה, ולהמשיך בדיוק במה שאתה עושה, הרבה כוחות מסביב

דמיינתי את עצמי מאושר, בלי תסכולים, בלי החמצות, בלי שנאה עצמית, בלי חרטה, בלי קונפליקטים, בלי תקשורת לקויה, בלי פערי

יש ביטחון – ויש ביטחון השאיפה לביטחון מנהלת אותנו ברמות שלא יאומנו. למעשה, כשאנשים מסתובבים על הפלנטה וצורחים בקולי קולות

ואז, בשנות השמונים, זעקה מזי כהן [הנהדרת] בקול רוקנרול גדול: "אם זו אהבה , אז למה היא לא טובה?"כי ככה,