אהבה אסורה בואי אלי

אתמול הייתי כל כך עייפה, היה לי שבוע ארוך ובקושי ישנתי, שכבתי על המיטה והסתכלתי כמה יפים השדיים שלי, פתאום ווטסאפ "תגיעי מהר חייבות לדבר" מי אם לא מלכת הדרמות אביטל (השם המלא שמור במערכת), כמה מילים על אביטל, כניראה הילדה הכי יפה שיצא לכם לראות ועם לב יותר יפה מהמראה החיצוני שלה, גבוהה ציצי דאבל D (כלבה), שער שחור חלק, עיניים חתוליות, פנים שובבות, כמובן שאמרתי לה בואי נחסל את הצרה בסמסים ספרי מה קרה, אבל היא הייתה נחרצת בואי דחוף לירושלים.

והנה 9 בערב, אני לבושה כמו בולי איש השלג, 16 שכבות (מה יקרה אם אפגוש איזה גבר? זה לפחות חצי שעה להוריד את כל זה?) פוסעת באלגנטיות לקפה סמדר מקווה שאיש לא מזהה אותי תחת כל פרטי הלבוש מאנטרטיקה.

והנה הסקסית שלי הגיעה, פנים מוטרדות, פחות חיוכים, שניים אספרסו כפול ארוך הולך להיות ערב ארוך היא אמרה, אני חייבת לספר לך משהו, כן אני יודעת הציצי זה סיליקון טוב שנזכרת לספר לי, זה אמיתי! (אוף נבלה) אבל תקשיבי אני מאוהבת, כבר הרבה זמן זה קורה, אבל זו לא אהבה רגילה, זו אהבה אסורה, את בכלל מבינה מה אני אומרת לך? יפה לך מתוקה שלי וולקאם טו זה ריל וורלד.

ספרי ספרי, הכרתי אותו במקרה לחלוטין, הגבר הכי יפה שיכלת לדמיין, משפריץ כריזמה, רהוט גבוה, מגוהץ, מוקפד, שרמנטי, רגיש, עדין, טוב טוב אני מתחילה להתאהב בו אני, איפה הבעיה הפצרתי? הוא פרי אסור, הוא לא שלי, אני איתו כבר הרבה זמן אבל הוא לא שלי, הנשמה שלי שכמעט מתה מרוב גברים משוגעים התעוררה לחיים, הוצאתי אותה מהמגירה ניערתי את אבק ומצאתי את כל הרגשות ששנים לא ידעתי שקיימים אצלי.

מעולם לא ראיתי את אביטל כל כך נסערת, זה הזמן לציין שאביטל היא אדם חזק, רוב הזמן אני בוכה לה והיא אחלה של כתף, כתף משובחת מאוד שידעה המון דמעות שלי, אבל הפעם היה לאביטל מבט אחר, מבוהל משהו, מתרגש, שמח, מפוחד.

אני אוהבת אותו, אני אוהבת להיות איתו, אני אוהבת שהוא מתקשר אלי, אני אוהבת לשכב איתו, אוהבת את איך שהוא מענג אותי, אפילו גמרתי יחד איתו ואת יודעת שזה לא קל לי נכון? תביני לבד מה הוא בשבילי.

הבנתי אמרתי לה, בואי מתוקה שלי היום אני אהיה הכתף שלך, (רק תני רגע לקלף ממני 12 שכבות כי אני מזיעה) תביני, מלנכוליה היא אהובתינו, אנחנו אוהבים לאהוב, ואוהבים כשאוהבים אותנו, האהבה היא חברה שלנו, אנחנו חיים איתה בסמביוזה מלאה, לפעמים אנחנו פוגעים בה ולפעמים היא מתנקמת בנו, אבל תמיד היא איתנו, אנחנו מרגישים, אנחנו מרחפים, אנחנו כואבים, אנחנו מחייכים והכול בגלל האהבה, הדלק שלנו לחיים.

אין לי איך לשלוט בזה, נוכל להחליט איפה לעבוד, למי לרדת, איפה לגור, המוח שולט על כל החלקים, רק חלק אחד בגוף מנהל אותנו ולא אנחנו אותו וזה הלב, חיבקתי אותה ואמרתי לה שלא יעזרו כל הסיפורים, אין דבר כזה אהבה אסורה, יש רק שתי אפשרויות, יש אהבה ואין אהבה, אם הדבר הזה מדגדג בבטן (אולי זה הקפרצ'ו לא בטוחה), אם נגמר האוויר, אם אנחנו מרגישים שהבנו למה באנו לעולם, אז פתאום אז אין לנו איך למנוע את זה, תתנחמי אמרתי לה, יש כאלו שלא מרגישים את זה לעולם, אנשים חיים ומתים כשהמנגינה שלהם טרם נוגנה, אך עדיין הם לעולם לא מנסים, מעיזים, חיים.

מהמבט המתחנן של המלצר הבנתי שחיבות לסיים, מבט חטוף בשעוון הראה 2 בלילה, קללה עסיסית לאביטל שכבר חייכה וחזרה להיות המשוגעת שאני מכירה ואוהבת והופ אני ברחוב לפלנד סמטת אנטרטיקה בירושלים.

יפה שלי שיר אחד אקדיש לך:

עמוק בליבך, עיגולים של שמחה
ואור גנוז בנשמת אפך
עמוק בלב, עיגולים של כאב
אתה שונא, אתה אוהב.

יהללו, יהללוך מלאכים
ולא תאבד דרכך בזוהר ובחשיכה
יהללו, יהללוך מלאכים
שמחות קטנות יאירו
כנצנוץ הכוכבים.

לחיי התמימים ודוברי האמת
וכל החיים את חייהם באמת
שזוכרים את השמש ונוגעים באור
שיודעים אהבה, שאינה בת חלוף.

יהללו, יהללוך מלאכים…

תזכרי אהובה, "החיים קצרים מדי בכדי להתעורר בבוקר עם חרטות. אז, אהוב את האנשים שמתייחסים אליך יפה ושכח מאלו שלא. והאמן שכל דבר קורה מסיבה כלשהי. אם אתה מקבל הזדמנות, אחוז בה. אם היא משנה את חייך, תן לה. אף אחד לא אמר שזה יהיה קל, הם פשוט הבטיחו שזה יהיה שווה את זה."
– הארווי מקאי

אוהבת דנה.