פעם חשבתי שרק לב שלם יכול לפעום, היום אני יודעת שרק לב שבור יכול לפעום באמת ובצורה מלאה, עם כל הדליפות, עם כל הפלסטרים שמנסים להחזיק את הדם ולעצור את הדימום, עם השריר בתוך הלב שמתאמץ להזרים דם ולחפות על כל הנזילות, עם החמצן הדליל שבקושי מצליח להיכנס לריאות, דרך כל העורקים העייפים, הוורידים התשושים ועד לנימים הקטנים שמחזיקים את העיניים העייפות פקוחות בקושי.
כשכולן חלמו על אביר שרוכב על סוס לבן, אני חלמתי על סוס צבעוני, בעל עור קטיפה וזנב מהודר, עם השנים הבנתי שאין באמת אביר כזה, עם השנים הכרתי כמה חמורים, עז אחד, שני כבשים, וארמדיל אחד, בפעם היחידה שהכרתי את הסוס הזה נתתי לו לב שבור, רציתי, באמת שרציתי לתת לו לב שלם אבל לא יכלתי, הלב היה שבור אז זה מה שהיה לי לתת לו.
בלילות חלמתי שאני נותנת לו לב שלם, שאני מתמסרת אליו באמת, שאני לא מסתירה את השלדים שלי, שאני לא מחביאה אותו, שאני לא חוסמת אותו בפייסבוק, שאני משאירה את האייפון שלי לידו בלי חשש, שאני מנקה ומצחצחת את הלב שלי אורזת במתנה ונותנת לו אבל פשוט לא הצלחתי, רציתי, לא הצלחתי.
נזהרתי מאוד לא לשבור את הלב, שמרתי עליו מאוד, לב הוא כמו כוס קריסטל, אם היא נשברת פעם אחת עוד אפשר להדביק, בפעם השניה צריכים להחזיק אותה ממש טוב, שתי ידיים לא מספיקות כדי להחזיק אותה טוב, צריך ארבע ידיים ושני לבבות כדי לדאוג שהיא לא תיפול שוב, כי אם היא נופלת שוב כבר קשה מאוד להדביק, היא נפלה.
לא ארזתי את כל הלב שלי, ארזתי חלקים ממנו, לא הצלחתי, קיבלתי חלקים מהלב שלו בחזרה, רציתי את כל הלב הדואב שלו, להדביק ולתקן, לנשק ולחבק, לתקן ולהדביק, ללטף עם הידיים העדינות שלו כל פצע, קיבלתי את מה ששלחתי אליו.
אז אחכה שיעצר הדימום, הרופאים אומרים שכבר לא מתים מאהבה, אבל הם רק רופאים מה הם מבינים.
אכין לי ארוחת ערב טובה, בסיר גדול, אבשל את עצמי היום, אקצוץ גזר דק דק כמו הגזירות שגזרתי על עצמי, אבשל סלק אדום כדם שמסלק פחדים שנצמדו לדפנות, הוספתי שיני שום ושאלתי על שום מה, רתחתי, בחשתי, המלחתי מתוך עיניי, המתקתי עם שפתיי, תיבלתי בחריפות לשוני, ומעל הכול פיזרתי עלים חיים ירוקים ורעננים, בסוף אקח מצקת עמוקה ואצק את עצמי לתוכי, שבעתי שתדעו, בי נשבעתי.
אפילו שגנבת את הלב שלי אתן לך לשמור אותו אהוב שלי.
והלב נוגע במקומות זרים
מעט הסברים שאלות בלי תשובות
ואם יבוא הפחד לאן אני אלך
תחזיק לי ת׳יד, שלא אתלכלך
אוהבת,
דנה.
את ממיסה אותי ❤️
צריך לבה רותחת להמיס אותך אהובה, נשיקות אהובה
דנה המדהימה, איך את מצליחה כל פעם מחדש לגעת בדיוק בנקודות הנכונות, קוראת כל מילה שלך ומרגישה כאילו שנגמרות לי המילים..כאילו שנכנסת לתוך עולמי והצלחת לעלות על הכתב את כל הבפנים…את מרתקת, כובשת, פשוטה אך מתוחכמת ובעיקר מסקרנת.
עד לפעם הבאה…❤
יש עוד כמה נקודות שניתן לגעת בהן ויגמרו את המילים נסיכה יפה שלי 🙂 תודה על המחמאות