קשה לי עם סיפור האהבה הזה, הפרידה הסופית האחרונה והמוחלטת הגיע,
כתבתי מזמן על תחילת הסוף.
אפילו על הסוף של הסוף הסוך של סיפור האהבה הזה,
אבל כנראה שהסוף של הסוף הגיע ממש עכשיו,
אף פעם לא ניתן להתכונן לזה, זה תמיד מכאיב, תמיד משאיר חור מדמם בלב,
תמיד עצבות כללית שמלווה כל היום.
לעיתים איבדתי את עצמי ואת הזהות שלי בשם האהבה, אבל לאהבה אין אלוהים.
כבר קיבלתי
אותו כמו שהוא, כבר קיבלתי את זה שישאר איתי כל החיים,
בעשור הכי משמעותי שלי הייתי איתו כל העשור,
שילמתי מחיר מלא פלוס ריבית ולא עזבתי, כולם כעסו עלי, לא הבינו אותי, ונשארתי,
לא נפרדנו באמת אף פעם.
הכאבים גם הפעם לא פסקו, היום כבר לא מתים מאהבה, אבל חיים חיי סבל.
רב הנסתר על הגלוי, אני עד היום לא מצליחה להבין איך עברנו כל מה שעברנו ונשרפנו מהאש,
כמעט הכול עברנו אבל מה עוד נשאר לבקש, זוכרת איך נפגשנו? מפורקים על איזה חוף, רצינו רק לגעת רצינו רק לראות.
מחקתי את רוב התמונות שלך, את כל המיילים הסמסים האזכורים והסמלים הקטנים שלנו,
את מעט התמונות המיוחדות שלי ושלך מהטיול ביער, מהמסעדה, מהמסז,
מהחיים שמרתי בתיקיה רחוקה מאוד מאוד שלא אפתח לעולם.
הסתכלתי לפני שמחקתי,
סמסים מלפני 9 שנים, לבבות המיוחדים שלנו, הספרים, הסרטונים, הסטייקים, הדירות, הכול הפך לזכרונות קרים וקפואים.
שלחת לי ברכה ליום הולדת, הוקל לי כשקראתי, מעולם לא כתבו לי כל כך קר ומנוכר, עדיף שלא היית כותב.
שכחת אותי והמשכת הלאה, הקלת עלי לנסות לשכוח גם,
אמרתי לך שזה חד צדדי ואמרת לי דדיייי כבר עם זה אני אוהב אותך יותר וידעתי שאני אוהבת אותך יותר – צדקתי.
פתחת לי את הלב
ודאגת לסגור אותי, עוד לא הצלחתי להתגבר עליך, אבל אני מנסה מאוד, בסוף אני אצליח.
החברים שלי מחזיקים אותי 24/7 בים באוויר וביבשה, הם כנראה אוהבים אותי באמת וממש חשוב להם שאהיה בסדר.
תודה לך אהוב על הכול, בדקה ה 90 הצלת לי את החיים, ואני בטוחה שאתה תציל את החיים שלך.
כבר השלמתי
עם זה שנמשיך יחד לכל האתגרים, כבר התכוננתי נפשית שזה חלק מחיי,
אפילו התכוננתי למה שהבטחת לי שיקרה ביום ההולדת שלי, תודה שהצלת אותי.
קניתי לי ועשיתי את כל מה שהייתי צריך כדי להתגבר ואני בטוחה שאני בדרך הבטוחה והטובה לחזור לשפיות.
העשור הבא יגיע בקרוב, הבא ובטוחה שיהיה נקי יותר שפוי יותר וטוב יותר.
עכשיו בפרק החדש שלי אספר קצת מה עברתי בשלושת החודשים האלו…
אוהבת, דנה