סיפורי אהבה

אֶתְמוֹל פָּגַשְׁתִּי בָּךְ בַּחֲטָף,לְאַחַר זְמַן מְמֻשָּׁךְ בּוֹ לֹא הָיִינוּ בְּקֶשֶׁראֲנַחְנוּ, שְׁחָיֵינוּ הָיוּ שְׁזוּרִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּבְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע שָׁנִיםאַרְבַּע שָׁנִים שֶׁל רַכּוּת, […]

ואז, בשנות השמונים, זעקה מזי כהן [הנהדרת] בקול רוקנרול גדול: "אם זו אהבה , אז למה היא לא טובה?"כי ככה,

אני כבר לא ילדה, עשיתי מספיק, חוויתי מספיק, כבר קשה לרגש אותי. אבל האיש הזה, האדם הזה, מצליח כל פעם

סיפור אהבה שלי, כמעט איבדתי אמון באהבה, אדייק ואגיד שאולי לא הכרתי מה זו אהבה, אבל בדגם המנוון שהכרתי ובטעות

תגיד, חום ואהבה אפשר לקבל פה? מה את מקשקשת? מי אוהב אותך הכי בעולם? אז קשה לך להגיד שאתה אוהב

ברק פלדמן, כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ זֶה לֹא כָּזֶה קַללְנַסּוֹת לְתַקֵּן אֶת כֹּל מָה שֶׁנִּשְׁבָּריֵשׁ מִלִּים שֶׁנּוֹתְרוּ בַּאֲוִירמַעֲשִׂים שֶׁצָּרִיךְ לְהַסְבִּיר אֲבָל

לב מלא אהבה שפועל זוכר הכול, מה שהיה בילדותינו מה שהפכנו להיות, תקוות גדולות, שלכת של זכרונות, בשבת אני תמיד

כששתי להבות מאירות את העולם יחד יש תמיד את הפחד, הפחד שהם ישרפו את הכול, הפחד שיכבו, או התקווה שיחממו

קורונה, הכל מתחדד בתקופה הזו, מי חבר, מי לא היה מעולם חבר, למי מתגעגעים, את מי הכי אוהבים, איפה הלב,