שניה לפני

הלב הוא תמיד האחרון להבין, האחרון שממשיך לנסות כשכולם כבר אורזים את הכול ועוזבים.

כשהאוזניים כבר לא יכולות לשמוע, והעיניים לא יכולות לראות, הוא זה שמאמין שמשהוא יכול להשתנות.

כי הלב לא יכול פשוט לקום וללכת, הוא בודק טוב טוב שלא נשאר שום דבר מאחור, ושאין לאן לחזור.

כשהמוח ויתר על פתרון, כשהמילים איבדו משמעות, הלב ידע שהכול היה סתם בטעות.

לב יכול להיות שבור לרסיסים, ועדיין למצוא דרך לחבוש את הפצעים….

תודה שלא ויתרת עלי, עלינו, תודה שלא ויתרת על חלום שלא הוגשם, על שתיקה ומועקה, על טון רגשי אשמה.

גם כשהייתי מחבל מתאבד בלי אזהרה, גם כשראית אותי נשקף למולך, לא נתת לנו להימחק.

אם לאדם יש הרבה מזל אז הוא מוצא אהבה כזו מיוחדת, קצת גדולה עליו לפעמים, קצת לוחצת לעיתים, אבל כזו שלא מונחת לצד אהבות אחרות, כזו שלא צריך ללכת אליה בחושך, כי היא תמיד חיה בתוכי.