כשאהבתי את עצמי באמת

הפוסט הראשון לשנת 2017!

היה לי כמעט ערב מושלם אתמול, רציתי מאוד להשאיר מאחור את כל תחלואי השנה שעברה, רציתי להתחיל את 2017 נקיה, וכך עשיתי, התחלתי אתמול עם חברות שלי בחתול והכלב, (בואו נשאיר את זה לפוסט אחר) אבל הכול היה שם חוץ מנקי, דבר אחד בטוח את הלילה הזה סיימתי עם תחושת נקיון גדולה שלא הרגשתי הרבה זמן.

משם הלכתי למנה העיקרית, למי אם לא, אהוב ליבי הנצחי אמיר דדון, כרטיסים כמובן נגמרו לפני חמישה חודשים אבל תמיד אני יכולה לסמוך על החברות שלי שיארגנו לי, והנה הגעתי אני ועוד שלוש חברות (חולה עליכן יפות שלי!) התחלנו לשוחח, כמובן על סקס, מסתבר שיש לי חברות חרמניות לא קטנות… כל אחת סיפרה על הטינדר שלה, ועל הפטריה ששוב חזרה (זה לכולנו עזבו) (כן שמים משחת כורכומין) (כן שוטפים עם פמינה), סיפרו לי עד כמה גברים נוראיים, על הדייטים שלהן, סך הכול חייכתי, הייתה לי שנה לא רעה, מלא סקס פראי, ריגושים אין סופיים, רגשות עמוקים, אהבות ואכזבות, מה עוד אפשר לבקש?

ניסתי לזקק מהן מסר אחד לפחות, אחרת מיליוני המילים שנזרקו לאוויר לא הובילו לשום מקום, הצלחתי לזקק את הראשון, מי שאוהב אותך לא יעזוב אותך לעולם,  גם אם יש לו 1000 סיבות לעשות הוא עדיין ימצא סיבה אחת להישאר, המסר השני, מעטים האנשים שבאמת אוהבים אותנו, לפעמים חלקם מתבלבלים עם מטרות אחרת, ואז אמיר דדון שר "תיראי איך נעלמנו כשנעלמו החלומות".

הנה המלך שלי שר: כל יום כמו נס!

הוא המשיך לשיר, החיוך לא ירד לי מהפנים, והמחשבות שלי נדדו למה עברתי השנה, הזמן כמו מיקרוסקופ רגיש חידד את הראייה ואיפשר לי לנבור פנימה (או שזה בקבוק השיראז 2012 לא בטוחה) הצלחתי לרדת לרזולוציה הכי נמוכה, ופתאום הכול נראה ברור, הייתה שנה מבולבלת, הבנתי שאהבה שתלויה בדבר, בטל הדבר בטלה האהבה, ואהבת אמת הרי איננה תלויה בדבר.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו
לעשות את מה שאני מבקשת,
למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן,
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שלזה קוראים: "כבוד".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה,
כי כאן מתרחש הכול.
היום אני חי כל יום ויום
ולזה אני קורא: "שלמות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאד,
אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי,
היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי
ולזה קוראים "לדעת לחיות".

לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב
ביני לבין עצמי או ביני לבין האחרים.
אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם
ואז נולדים עולמות חדשים.

אמיר המשיך לשיר, הפעם הוא הסתכל אלי (נדלק עלי בוודאות מלאה וגמורה!) הפעם הוא שר לי את "לבחור נכון" הסתכלתי עליו והתמלאתי דמעות, כמה אתה צודק אמיר:

בסוף הכול מתנקז אליי
עניין של זוויות
אני לא מבין רמזים אולי
צבעים ואותיות

מבט חטוף אל עצמי ודי
רק לא להסתכל
מה שבפנים כבר בפנים מדי
קוראים לזה הרגל

ההבדל בין שמחה לאושר הוא פשוט מאוד, שמחה יכולה לרגש מאוד ולגרום להנאה ובאותה מידה להעלם ברגע,אושר ממלא את הנשמה ונשאר שם, כנראה שהיו לי כמה רגעי שמחה השנה שהתבלבלתי וחשבתי שהם אושר, אחרת לא היו נעלמים ביום אחד. לא ידעתי להעריך את עצמי מספיק, נתתי כל כך הרבה מעצמי, מנשמתי מרוחי מדמי ובשרי, לא תמיד הייתי צריכה לתת את כל זה, לפחות לא למי שלא ידע לקבל את זה, לא למי שלא רצה תמיד בטובתי אלה רק בטובתו, זה הרי לא הגיוני שמישהו יראה רק את עצמו וירצה לגרום לי לעצב, אבל גם זה היה ב 2016.

הוא לפעמים רצה לגור בתוכי, אז אמרתי לו שפיניתי לו מקום, בגלל שלא באמת פיניתי לו מקום תמיד היה לו צפוף, "צפוף פה" הוא מלמל, "צר לי" מלמלתי חזרה, אז הוא יצא והלך למקום אחר רחב יותר, למרות שחשבתי שלא כדאי לחתוך אלה לנסות להתיר את הקשר חתכתי את החבל, אט אט ניתקתי את כל הזכרונות, החלומות, הרגשות, וארזתי יפה את רסיסי החיים בתוך שקיות אשפה גדולות ושמתי ליד הדלת, השקיות היו מלאות ונפוחות, הסתכלתי עליהן והם כבר לא עשו לי כלום.

כתבתי לו "אני חייבת לישון" כי נחנקתי, כבר לא יכלתי יותר לשמוע את זה, שבעתי, נחנקתי, התייאשתי, רציתי 2017 נקיה, לא באמת הייתי צריכה לישון. קוראת את מה שכתבתי אהבה של פעם בחיים ואת הפגישה ומרגישה מטומטמת, סלחתי לעצמי. מותר גם לי לפעמים.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי:
מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי למטה.
בהתחלה לבי קרא לזה – "גישה אגואיסטית".
היום אני יודע שזה: "אהבה עצמית".

התבונה תמיד אמרה לי שהיא כלום, הלב תמיד אמר לי שהוא הכול, בסוף הבנתי שבין שני אלו החיים שלי זורמים, השעה כבר 4, בנתיים זו השנה הכי מדהימה שהייתה לי, כבר שום דבר לא יפגע בי, הגוף הוציא, הנשמה התנקתה, הנפש הבריאה, שום דבר לא יפגע שום דבר.

שום דבר לא יפגע בי, שום דבר
לא אישה לא כדור מחבלים, שום דבר
כי ככה נשבעתי לאחי, אחותי, להורים.

אוהבת,

דנה