אומרים יש אהבה של פעם בחיים, אומרים שאסור לעזוב אהבה של פעם בחיים, ושחייבים לחבק אותה בכל הכוח, אבל לא אומרים מה לעשות כשנגמר הכוח, כשהחמצן הופך דליל והדם סמיך, כשנופלים מהרגליים התשושות, כשכבר אין כוח אפילו להרים ידיים.
לפעמים אני צוללת למרות שמעדיפה יותר לצוף, מנסה לתפור את הגבול בין הטרוף לבריא, ולפעמים אני חוזרת למקום הכי שקט, כי כשרועש אני צריכה רק לזכור שיש לי כאן אותך לקרב ולאבד.
הסתכלת עלי אתמול במבט שלא הכרתי, עיניים גדולות ומלאות טוב, כבר ראיתי אותן בוכות, צוחקות, שמחות, ערמומיות, אבל את המבט של אתמול עוד לא ראיתי, הרגשתי שאתה מחפש אותי בתוך העיניים וראית שכבר עזבתי.
נשארנו לדבר,שכבנו, הבטחנו, חיבקנו, התנשקנו, בלי לשים לב ארזנו, כשנרדמת המשכתי להסתכל עליך, ראית אותך ישן, פני מלאך שלי, ידיים שחומות גדולות שמחבקות אותי בחוזקה, הרמתי לך את היד והתעטפתי בך, התחממתי מחום הגוף שלך, הכי מוגנת, הכי שלמה, רק שלא נתעורר.
הרחתי את הקפה והעוגיות וידעתי שקמת, רק הנסיך שלי יביא לי את הקפה שאני אוהבת למיטה, הראת לי כמה אתה אוהב אותי, התמסרתי, התמזגתי, התחברתי, היית מלא השתקפויות של עצב, פחד, ושמחה.
שכבנו 6 פעמים ב 12 השעות האלו, רצית אותי, אהבת אותי, פחדנו שיגמר, רצינו שיגמר, פחדנו שיגמר, נכנענו.
אתה לא תקרא את מה שאני כותבת נראה לי, אבל אני רוצה שתדע שניסיתי הכול, חשבתי על הכול, אבל לא הצלחתי עוד, נכנעתי, הכוחות שלי פשוט אזלו, נלחמתי בשבילך כמו לביאה, מצאתי כוחות שלא ידעתי שיש לי, רגשות שלא האמנתי שקיימים אצלי, אבל לא מצליחה להתמודד יותר, סליחה אהוב שלי.
לקחנו עוד שאיפה אחרונה מהסם המיוחד שלנו, עוד 1000 נשיקות אחרונות, התמסטלנו אחד בתוך השני באשליות שלנו, בחלומות שרק אנחנו יכולים להעיז לחלום למרות שמעולם לא התגשמו, עדיין מותר לחלום אהוב.
תסלח לי שאני יורדת במחלף הבא, הכביש הזה מהיר מידי בשבילי, אין שוליים ואין משטרה שעוצרת את המתפרעים, ואנחנו הרי חיים באזור המסוכן, לפעמים בא לי שביל איטי בפרברים כדי שאוכל לחזור שוב חזקה יותר לכביש המהיר, אני בטוחה שאראה אותך דוהר שם עם החיוך הקסום שלך.
לפעמים הכוכבים מסתדרים לכבודי, האנרגיה מתקבצת אצלי ואני יכולה להמיס הכול במבט, ולפעמים (כמו תמיד בחודש מאי) הכוכבים מסתדרים הפוך, לא מאירים, לא מסמנים, ולא מקלים, יותר מידי פעמים הלכנו נגד הכוכבים, הכול באשמת הכוכבים.
בתחילה של הסוף היינו כמה פעמים, בסוף של הסוף עוד לא.
תתארו לכם באמצע יום יפה
שמיים מעליכם, האהבה איתכם
כן, ככה זה קרה, לפתע היא אמרה
אני עוד זוכר אותה, כמו בסערה
תתארו לכם אותי נופל לתוך זרועותיה
תתארו לכם עולם פשוט, חדר ללילה, בית בגשם
ריחות עצים מלאים בתות, ושנינו שיכורים
"אם נפרד אני אמות", היא לוחשת וגועשת
תתארו לכם עוד הזדמנות לחזור פתאום לנעורים
תתארו לכם את החיים, זזים אחורה וקדימה
מה שחסר שוב מיתמלא, מה שהיה פתאום ישנו
ואני מביט לתוך עיניה ונגנב בכוח פנימה
תתארו לכם אותנו מגשימים את כל החלומות
אוהב אותך.
דנה גורדון
מה קרה יפה שלי?????
מרגישה את הכאב שלך. אין עוד כאלו. תאמיני לי בדקתי את כולם
כמו תמיד דנה, את כותבת בדיוק את מה שאני מרגישה, חווה ועוברת… כמה קשה לשחרר, להרפות, להמשיך כאילו כלום… כמה הלב עובד שעות נוספות ומקשה עלינו…אולי באמת הכוכבים הם אלה שאשמים?
לפעמים הפרידה כואבת אבל אם באמת אוהבים מישהו, משחררים אותו.
❤