יום ההולדת שלי קרב, וכמו כל שנה אני מנקה את המגירות, מאווררת את החדרים, ומסירה את האבק מהרבה רגשות ששכחתי להפעיל השנה, מנפחת את הריאות בחמצן נקי וטהור ויוצאת לכבוש את השנה החדשה, השנה החדשה שלי תהיה יותר טובה! אני יודעת!
אני מנסה להזכיר לעצמי את כל הדברים שאני מאמינה בהם, ומנסה להבין למה לא תמיד פעלתי על פיהם, אולי רק לי זה נשמע נכון לשמוח על כל רגעי הקסם שהיו לי? הסקס המושלם, המילים המלטפות, הפרחים הריחניים, חיבוקים ונשיקות, אהבה טהורה.
אם המים אינם ראויים לשתיה, אתן להם לזרום, את זה אזכור השנה, יותר מידי פעמים מצאתי את עצמי עם מים לא ראויים לשתיה, האקס הראשון שלי, האקס השני שלי, השנים הכי טובות שלי, שיא היופי והכוח שלי, בזבזתי על שתיה מבאר מורעלת. אני מזכירה לעצמי שיש אנשים שכמה שתעשה בשבילם לעולם זה לא יספיק אז לפעמים צריך להפסיק לנסות.
כל כך הרבה רעשי רקע היו לי השנה ועדיין הלכתי אחרי הלב, באמונה עיוורת צעדתי על פי תהום, ואתם יודעים מה? שיזדיינו הצקצקנים, היה לי טוב, בכל נשיקה ובכל חיבוק, בכל מסעדה, בכל טיול, בכל שיחה ובכל הודעה, בכל פעם שהרגשתי שהלב שלי מונח אצלו ואני כבר לא צריכה לדאוג כי הוא דואג לו יותר טוב ממה שאני יכולה לדאוג לו.
לא כי בטח כל הדבילים שגומרים לזיין עם קשיי זקפה ולא מתקשרים, אלו שלוחשים לי באוזן תוך כדי "את יודעת שאני לא רציני כן?" אלו שבאים עם בירה אחת רק לעצמם, ואולי שלוקחים את הרכב מאמא, קשה להסביר למה הוא שונה בכל כך הרבה רמות.
הכול אומר לי שאני צריכה להמשיך הלאה, להגיד תודה לארוז את כל המתנות הזכרונות והרגשות ופשוט להניח במגירה מתחת למיטה (איפה שהארגז שהוא שלח לי מ NY) ולשכוח את זה שם.
אפילו יש לי מישהו שאני כבר דלוקה עליו, אף פעם לא ידעתי להשתלט על היצר שלי להתנפל על חתיכים, ובא לי לשכב עם החתיך החדש הזה, יודעת שלא יצא ממנו כלום, יודעת שאני גם אצטער על זה אח"כ בעבודה, יודעת שהמחיר של זה יהיה אולי כבד מידי אבל בא לי, ואני תמיד עושה מה שבא לי.
למרות שאמיר דדון שר לי ברקע את נגד הרוח אני רוצה להישאר איתו ושנצעד יחד נגד הרוח, הוא גם רוצה לברוח אני יודעת, אתמול הוא נשבר ואמר לי שהוא רק רוצה ללכת, אבל אני יודעת שאני היא זו שגרמתי לו ללכת, אני לא רוצה שילך, אני רוצה להחזיק את היד שלו ביד שלי ולנשק את השפתיים שלו ושרק יחבק אותי ושיגיד לי שיהיה בסדר.
אני מזכירה לעצמי כל יום ש "לא" משחרר אותי והוא תמיד זכותי המלאה, ושהמעכב הגדול ביותר של האדם הוא הוא עצמו, וכמובן אני מזכירה שכל דבר קורה מסיבה, ושאולי הסיבה היא שהוא הגבר שלי לכל החיים ושאין עוד אחד כמוהו שנותן לי להרגיש כמו נסיכה, שמעולם לא הרגשתי ככה, שמעולם לא הרגשתי שאני רוצה להזדקן ולמות עם האיש הזה כמו שהוא ככה בלי שישנה כלום. ואולי לא אבל אני חושבת שכן.
כנראה שלא תהיה לי עוד שנה קלה, אבל אני כבר רגילה ולא מפחדת משום אתגר, יש לי את כל הכוחות, אין אתגר שיכול לעמוד מולי, כבר עברתי הכול, מחלות, דירות, גברים, אנאלי, ומה לא.
אולי הדילמה הזו לא ממש קשה ורק אני עושה אותה קשה, אולי המחיר של ההחלטה הזו יקר מידי, אבל כנראה הגיע זמן לבחון באמת עד כמה הקשר שלי חזק, אני יודעת שאני מפרקת אותך חיים שלי, אני יודעת שלא תשרוד את זה, שאנחנו לא נשרוד את זה, אולי זה רק חודש מאי שמשגע אותי, אולי זה החתיך הזה ששיבש אותי, אני שלך אתה שומע? תהיה חזק בשבילי אתה מבין?
ההחלטה אם להיות שמחה או עצובה היא שלי, והשנה בחרתי להיות שמחה, השנה הבאה אבחר שוב להיות שמחה, אוהבת אותך! ואוהבת גם אותי כשאני איתך.אני יודעת שאיתך יהיה לי טוב וזה לא ישתנה בלי קשר לכמות החתיכים שאפגוש בדרך, לא יודעת למה העמדתי אותך במצב הזה אני מבקשת ממך סליחה.
השנה החדשה שלי
תהיה יותר טובה
אני יודע היא תאיר לי את פניה
הימים המתקרבים אלי
יהיו לי השראה
וישמרו עלי לפני שאשתגע
השנה החדשה שלי
תּהיה יותר שקופה
אביט דרכה לתוך עצמי צלול כמו מים
המילים האבודות שבי
יתרגמו שפה
שתילחש בי ותיפקח את העיניים
מזל טוב לי!
דנה
יש לי תחושה שאנחנו חייבות שיחה בהולה….