אני מכורה

עוד לילה של להיכנס לבית על קצות האצבעות בלי להרעיש,
אחרי לילה שלא שתקתי..
אני לא יכולה להפסיק.
אני מכורה.
כמו שמתמכרים לסמים התמכרתי ללהרגיש אהבה..
להרגיש גוף מעלי במשך לילה שלם,
להרגיש ידיים שמחבקות אותי חזק ברגע שאחרי,
להרגיש שאני לא יכולה לשתוק ואין בי שליטה,
להרגיש כשאני קמה רגליים בלי תחושה,
להרגיש את הטירוף שעובר לי בגוף שהכל נגמר.
התמכרתי ולמה? זה מובן.

הליטוף בכל הגוף,
הנשיקות מהפה לבטן ולפעמיים גם יותר למטה,
החיבוק האגרסיבי,
ההתאחדות לגוף אחד,
השקט והרעש שמתקיימים מפעם לפעם,
מתחלפים לפי הכוח,
למטה ולמעלה..
זה ממכר.

אין בעיה עם ההתמכרות הזאת,
זה בסדר..
מותר.
זכותי.
רק משהו אחד שאני לא בטוחה לגביו..
נכון שזו לא אהבה?
זו תשוקה.
לאהוב זה לא כל זה,
זה?
זה תיאור של לילה מטורף שקורה,
פשוט אצלי זו שגרה..

זו לא אהבה.
אהבה זה להרגיש שני לבבות מתחברים ולא רק גוף שרוצה להגיע לרגע השיא.
אהבה זה לנשק ברכות ואיטיות,
אהבה זה לחבק בעדינות ולדבר בכנות.
אהבה זה להרגיש שהלב שלך רוצה להתפוצץ החוצה ולא רק לאבד את הראש והתחושה.

אני מכורה,
מכורה לתשוקה.
אני מוכנה להרגיש אותה כל לילה אצלי או אצלו במיטה..
היא משגעת,
היא מטריפה,
היא התמכרות אין ספק.
היא הדבר הכי כיף בעולם.
אני מכורה וזה לא דבר שניתן לטיפול.
זה בסדר,
השלמתי עם זה.
אני גם ככה מעדיפה תשוקה ולא אהבה.

זה הזמן להיפרד, לומר שלום לך אהובה בדידותי הנהדרת,

איך שהיית לי חברה כשהייתי מביטה על עצמי ומתאפרת,

על כל המנגינות שהיית שומעת בסוף לילה,

איך שרצית אותי רוקדת איך שנסחפתי אחרייך,

ולא די לך ולא די לך

אוהבת,
דנה