השמש זורחת השמיים מלאים, אני יושבת עם הקפה והסיגריה ולרגע אחד הכול נראה מושלם, אני צופה על ההרים ורואה את העולם ממשיך להסתובב, הדבורים על הפרחים, הפרות רועות באחו, אופנועים מטיילים ברעש גדול, ואני רק מסתכלת וחושבת למה הכול נראה קצת פחות יפה, קצת פחות צבעוני, למה הקפה קצת פחות טעים.
אף פעם לא רציתי שזה יקרה, גם לא האמנתי שזה יקרה, הלב שלי התנפץ לאלף רסיסים, לא הייתה לי ברירה, אהבתי אותך יותר מהכול, היית הבוקר והלילה שלי, הצחוק והבכי שלי, היית כל עולמי, מאז ועד היום אני חושבת עליך כל יום.
בסופו של דבר לא השארת לי ברירה, המריבות גמרו אותי, תמיד אמרו לי שאם נפרדים אלף פעם חוזרים אלף ואחת פעם, אבל זה לא נכון הם שיקרו, בכל מריבה משהו נוסף נבל ומת, בכל בוקר שאני קמה וחושבת עלייך אני יודעת כמה הם טעו, כמו האהבה הייתה חזקה, כשאני מתעוררת באמצע הלילה וחושבת איפה אתה עכשיו, ומקווה שחם לך ונעים לך, אני נזכרת שמה שהיה ביננו נגמר, ובסוף אתה פה חסר לי.
אהבתי אותך אהבת אמת, דאגתי כשלא ענית לי, דאגתי לך כשכן ענית לי, רציתי להריח אותך ולנשק אותך תמיד, דאגתי תמיד שלא יחסר לך כלום, לא היום, לא אתמול, ולא מחר.
חשבתי שאנחנו מתאימים, הייתי אופטימית מידי, פחדתי ממך מאוד, ואני עדיין מפחדת ממך, הכוח שלך עלי מפחיד אותי, אני לא יכולה להתמודד עם דמותך מולי.
חסמתי כל קשר ביננו, ביקשתי מכל החברים שלא ישתפו אותי מה קורה איתך, לא כי זה לא מעניין אותי, כי אני לא יכולה להתמודד עם זה, לא יכולה לדעת, לא יכולה לשמוע ולראות, זה עדיין כואב לי מאוד.
החיים הם מדע אחד גדול, אין לדעת איפה מתחילים ואיך זה יסתיים, כל בחירה בדרך יכולה לשנות את הסוף לטוב או לרע, ועכשיו מצאתי את עצמי הולכת בכביש שומם ולא מוכר, לא רוצה אף אחד לידי רוצה לבד.
החלטתי לארוז תיק קטן, להשאיר הכול מאחורי וללכת לחפש את עצמי, ללכת למצוא את מה שאני רוצה באמת, רציתי אותך באמת שתדע.
המחשבות עליך איתי כל יום, כל גבר שאני מכירה אני משווה אליך, ואין באמת מישהו כמוך, כולם עפר לרגליך, הנוף חוזר על עצמו, חולות, הרים, עמקים, וגבהים, ואני מתפלל בליבי לטרמפ, כשאתה הנהג שיקח אותי.
העיניים צורבות לפעמים, אבל כשמסתכלים עלי אני תמיד מסבירה שנכנס לי משהו לעין, הרי גם ככה איש לא ידע, איש לא יבין, המחשבות לא נותנות מנוח, הלב לא שוכח.
אף אחד לא מבין אותי, החברות שלי, הקרובים שלי כבר הפסיקו לשאול מה איתך, ואני לפעמים מחכה שישאלו נו מה קורה איתו, וכואב לי שהם כבר לא שואלים עליך, אז לפעמים אני מספרת להם מה איתך, על מה אתה לומד, מה אתה עושה, שיתגאו.
הזכרונות נשארו קפואים, הפסיכולוגית שלי הסבירה שככה זה, שחייבים לכאוב, שאי אפשר לגמור עם זה בלי לכאוב מאוד, היא אפילו אמרה שגמרתי עם זה וזה מאחורי, אז אמרתי לה שהיא צודקת, אבל בפנים ידעתי שלעולם לא אשכח אותך.
ישבתי אתמול עם ידיד שלי שאמר לי שאני מבוזבזת, הוא סוף סוף שאל אותי מה איתך, סיפרתי לו מה שאני יודעת עד היום שהזמן קפא, הוא לא נראה מתעניין במיוחד ובכל זאת הצלחתי לדבר על זה עשרים דקות, הייתי צריכה את זה.
אני לא רוצה שיגידו לי מה איתך, שלא יהרסו לי כלום, אניטה וחואן, מתנשקים אלף נשיקות ועוד נשיקה, אתה לוחש לי באוזן שאני יפה ושאתה אוהב אותי, אני כותבת לך שאתה האהבה שלי ושולחת לך לבבות ונישוקים, אתה מביא לי פרחים בשישי, מרים אותי באוויר עם הידיים החזקות שלך ונותן לי כאפה על התחת ומאיים עלי שלא תשתגע עלי ואני צוחקת ומתכרבלת בתוכך.
קשה לי לפעמים לחשוב שאתה כבר לא השגרה שלי ושבטח יש לך שגרה חדשה, שאני לא צריכה לשאול אותך אם אכלת, שאני לא קונה לך שוקולדים טעימים, שאתה כבר לא דואג לי כמו שדאגת לי תמיד.
כאב לי בסוף שלא ידעת לראות מעל הקשיים, שלא ידעת לראות מה חשוב לי, שלא ידעת לראות איך נהיה עוד עשר שנים ובחרת להתעסק בזוטות, אולי זה היה הסימן שלי ללכתף ושואלת את עצמי מה היה קורה אם היינו מדלגים מעל הקשיים, איך היו נראים החיים אז…
ככל שעוברים הימים אני חושבת עליך פחות ופחות, אני עדיין מסתכלת על התמונות שלך ותוהה אם גם אתה מסתכל על שלי, אני עדיין שומעת אותך שר לי באייפון לפעמים, את זה לא יקחו ממני, אני רואה אותך מול עיני וחולמת עליך לפעמים בלילות, חבר שלי קורא לי הורסקופ כל יום שלי ושלך ואנחנו צוחקים קצת.
אני רוצה שתדע שלא הייתה לי ברירה, אני סולחת לך על הכול, ואני מקווה שאתה סולח לי על הכול, אני אוהבת אותך ותמיד אהבתי, ואני מדמיינת שטוב לך היום כמו שמגיע לך, שאתה מנצח את כל הקרבות כמו שרק אתה יודע, עם החיוך שלך, עם הכוח שלך, עם הקסם שלך אהוב שלי.
ואני? אני בסדר, החיים ממשיכים, בכל פרידה משהו מת, אני עובדת, מבלה, טסה, קוראת, וכל מה שאתה יודע שאני אוהבת לעשות, ועדיין…
אני מבינה אותך שהלכת שתדע, לא הייתה לך ברירה, לא הייתה לי ברירה, ועדיין היה לנו כל כך טוב יחד, אני מעריכה אותך על כל ההקרבה שלך למעני ולמעננו.
לא רציתי לאבד אותך אף פעם, נתתי כל מה שהיה לי ותמיד אמרתי לך שזה לא מספיק, אז תדע שזה הספיק היית הכי טוב, יותר טוב מכולם, יותר רך ועדין, יותר אוהב, יותר מפנק, ותמיד סמכתי רק עליך, למרות שכולם סביבי תמיד רציתי רק אותך.
לא כתבתי לך את זה אף פעם, אז כותבת לך שאהבתי אותך תמיד ושאתה תמיד במחשבות שלי, ושתמיד אהיה שם בשבילך אם תצטרך אותי אתה יודע איפה אני.
גשם כיסה את אספלט הכביש,
ביום הכי קר בשנה,
ומעיני שלי, טפטוף מקומי,
כי יש סדק בלב אהבה.
כשהלכת מכאן, לא ידעת לאן
מסגרת פני בחלון.
אבל גם בתמונות, לפעמים הדמויות
מקשיבות לתקתוק השעון.
ואולי, אתה פה חסר לי.
אתה כאן, אתה שם,
ובכל זאת אתה פה חסר לי.
ואולי, אתה פה חסר לי…
אתה אידיוט אמיתי אם חשבת אותי
שאבוא וארוץ עד אליך,
וכלום לא קרה כשאתה לא בסביבה.
(כן) הכל די רגיל בלעדייך.
הייתי בכיף מחבקת אותך,
מחכה לך בין הסדינים.
אני שונאת אנשים, (אנשים חלשים)
שבמקום לדבר הם זזים.
ואולי, אתה פה חסר לי…
אוהבת לעד,
דנה גורדון.
הכי יפה שלך עד היום ❤️
את כל פעם אומרת את זה…