דן גורדון
קורונה, הכל מתחדד בתקופה הזו, מי חבר, מי לא היה מעולם חבר, למי מתגעגעים, את מי הכי אוהבים, איפה הלב, איפה התשוקות, ואת מי רוצים לחבק ממש חזק ולשמור קרוב קרוב.
מה שמחטא בתקופה הזו הכי טוב הוא לא האלכוג'ל, אלה חשבון הנפש, המציאות הכריחה לעצור הכל, לעמוד כולנו באותה השורה כתף לכתף, עשירים ועניים, שמחים ודכאוניים, פנים אל מול פנים אולי רק פעם בחיים הזמן כופה עלינו מעגל של שינויים, ירדנו מהכביש המהיר.
אפשר לרחוץ ידיים כמה שרוצים, לחבוש מסכת N95, וכפפות לטקס, שום דבר חיצוני לא יכול לחטא את עצמינו מבפנים, החיטוי הוא בכלל אחר, הקורונה רק הסבירה מה צריך לחטא.
הילדה כי יפה בירושלים שלחה לי שעצוב לה, והיא בכלל ילדת חופש, ילדת שמש נצחית שנולדה לאושר, חיה כדי להיות מאושרת, והיא עצובה וזה מעציב גם אותי, מזל בתולה וסגר לא הולך יחד כנראה.
הסגר הזה בא בטוב, הוא מלמד אותי מה הכי חשוב לי בעולם, נותן הצצה פנימית לסובבים אותי, הילדה הכי יפה בירושלים מתגלה כאדם אוהב, איכפתי, רגיש, ועוד מכלול תכונות כל כך נעימות, היא תמיד יודעת להגיד את המילה הנכונה עם הלב בצבע הנכון שיגרום לי לרחף בטווח בטחון מעל הקורונה.
לפני כמה ימים, כשהחושך ירד, רקדנו לבד בעולם שהוא רק שלנו, על גגות ת"א, צוחקים שיכורים מחובקים ואוהבים, מול מראות גדולות ויפות השתקפנו מחובקים, נפלנו מהרגליים אפילו לפני הקורונה, הרגשנו בלתי מנוצחים, כנראה שקרן אור מזוקקת של אהבה יכולה להביס גם את הנגיף האכזרי ביותר.
בנקודה שבא הזמן עוצר לרגע, האם הלב בוכה מאושר או בדידות, היקום בדרכו שלו יודע לסדר את הדברים בדיוק כפי שהם, הבנתי, בסוף הבנתי, הבנתי למה עלי לקבל בחיבוק את הבידוד, מה הוא מרחיק ממני, ומה הוא מביא אלי. הצלחתי למצוא את ההגיון בשגעון, את סדר הדברים הנכון, זה קל לשנוא וזה קשה לאהוב. כזה הוא סדר הדברים הכללי. כל הדברים הטובים הם קשים להשגה, וכל הדברים הרעים הם קלים להשגה.
התעוררתי מול גופך לאור בוקר רק לפני כמה ימים, גוף שלא רואים כל יום, הילדה הכי יפה בירושלים לא משוכנעת שיש לה גוף אלוהי, הסתכלתי עליה ישנה, ליטפתי את השער השחור הגולש שלה, ונישקתי אותה בעדינות עד שהתעוררה, לפגוש את עצמי בנקודה הזו, יש רמת עומק שניתן להגיע אליה רק אחרי זמן איכותי יחד.
היא כתבה לי השבוע שאני גבר שכל בחורה חולמת עליו, עניתי בביישנות תודה, מה שבאמת חשבתי שאיזה מזל שבאה עלינו הקורונה הזו והיא בבידוד רק איתי!
וכשפתאום מעונן
חושב עלייך מיד
דואג אם קר לך עכשיו
איך להגיע מהר
ולחמם את כולך
ולנשק אותך ככה
שתרגישי תמיד
את לא נשארת לבד
כשהחדשות עצובות
חושב עלייך מיד
שלא קרה לך דבר
ולמה רבנו בכלל
מה לא הספקתי לומר
הכול נראה לא חשוב
שתחזרי כבר הביתה
רק לראות אותך
אוהב אותך קורונה,
דן גורדון שלא מבודד לעולם
אויי דן, אתה כזה מושלם!
מחכה בקוצר רוח לפוסטים פה, להתנתק מהעולם ולהתחבר למה שנכון, להיגיון הבריא הזה שלא לכולם יש.
מוצאת פה מפלט מהאנשים, מהעולם.
ואתה צודק לגמרי, בתקופה כזו של הקורונה שהשתלטה על העולם, אנחנו מקבלים את התשובות לשאלות הכי חשובות בחיים: מי איתנו , מי חושב עלינו, למי אכפת ממה שקורה איתנו.
והאמת, זה נחמד.
לא אוהבת לחיות באשליות, מעדיפה את האמת על פני שקר או הסתרה.
אני תמיד, נקרא לזה, חשדנית במי שסובב סביבי וקיבלתי תשובות רבות על אנשים.
למשל, קיבלתי תשובה על חברה שתמיד דאגה להיות סביבי בעבודה אך לא קיבלתי ולו הודעה אחת בתקופה הזו לשאול לשלומי. הבנתי הרבה דברים מזה. הבנתי שההחלטה שלי להיות רחוקה ממנה ממש לפי הקורונה, היתה הכי נכונה. והאמת? קיבלתי פה את ההצעה הזו מדנה. אז גם לה אומר תודה ענקית!
אתם שניכם יש לכם יכולת זיהוי מדהימה על אנשים, ועל כך שאפו!!!
ואיזה כיף לכם, לך ולילדה מירושלים, שיש לכם אחד את השני.
זה ממש חשוב הביחד, גם אם זה מרחוק, לקבל את החיבוק, החיזוק והאהבה בימים טרופים אלו.
לקבל את זה מהמשפחה זה תמיד כיף ומרומם אבל מהאהבה שלך זה הכי הכי 🙂
השאלה שמפחידה אותי מאוד עכשיו, זה כמה זמן ההסגר הזה יימשך?
מה זה כן יקח מאיתנו? האם זה יהיה בסוף לרעת כולם?
הרי כמה זמן אפשר להמשיך לתקשר מרחוק עם אנשים? ובעיקר עם אנשים שאוהבים?
מפחדת שישכחו אותי..
כן, אני זאת שאין לה הרבה חברות/חברים מפחדת מזה מאוד.
כי בסוף כל אחד מתכנס בעצמו ולפי השמועה הנוראית, ההסגר יהיה כ 4 חודשים.
מה נפסיד מכל זה?
אמאל'ה
היי שלי,
תודה על הפרגון, הילדה הכי יפה בירושלים היא באמת משהו מיוחד שלא פוגשים כל יום.
אל תפחדי מהקורונה, קבלי אותה וחבקי אותה אלייך, היא מביאה המון דברים טובים, חבקי את הילדים אלייך, ותשאפי לריאות את כל הטוב שיש לה לתת.
אני חושב שזה יהה קצר מכפי שכולם חושבים, ועד לראשון במאי כבר לא נזכור את זה בכלל….
נשיקות, דן
העיקר שאתה לא לבד, ושיש לך אהבה חדשה. בהצלחה.
[…] אהבה כזו כבר לא מוצאים, הולכים את הדרך ותמיד יד ביד, בין קודש לחול אני […]