דן גורדון
אהבה, יום אחד זה קרה, בלי שנרגיש, משהו ישתנה בנו, כמו קו חרוט על כף יד זה יבוא, בטוח בעצמו, כאילו היה שם תמיד, והלב השומר לא להיפגע יחזור לפעום בקצב רגיל.
כבר לא האמנתי שזה יבוא, התרגלתי לאפור, התרגלתי לייאוש, ופעימות לב רדודות הפכו לשגרה, קיפלתי לתוכי חלומות ישנים, רגשות חבוטים, ותקוות אוי כמה תקוות.
מעולם הלב שלי לא דפק את כל הפעימות שלו בשעה אחת, תמיד הייה חסרה הפעימה האחת הזו, רק אחת קטנה שעושה את הכל כל כך שונה.
לחיים יש את הדרך והקצב שלהם להחליט עבורי מתי זה הזמן הנכון לכניס מישהי חדשה לחיים שלי, אני כמובן חכם מהם וניסתי בכל דרך להכניס לפני, ותוך כדי, ואחרי, אבל רק לא בזמון הנכון.
לפעמים הרגשתי שחקן בהצגה של עצמי, לפעמים פחדתי שפתאום ידליקו את האור, ובפעמים שמחאתי לעצמי כפיים על הופעה מושלמת הייתי היחיד שהגיע להצגה, שרתי לכיסא הריק.
אבל צהריים אחד אכלתי עם חברים את הסטייק שלי, ופתאום ראיתי אותה, ואני בכלל מכיר אותה, אבל משהו בתוכי אמר לי לך על זה, אחרי עשר דקות החלה בריאת העולם מחדש, מההתחלה זה נדבק אחרת, הריח שלה, החיוך שלה, המילים המלטפות, הקול הרך, ידעתי שפה זה מתחיל ולא יגמר.
עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש, אין זמן יפה יותר, הביאי את היום.
והיא הביאה את היום, ואת הלילה, ואת השמחה, ואת חיוך בבוקר, ואת החלום בלילה, ולקחה סוף סוף את הפעימה, הלב מרגיש הרבה יותר שלם בלי הפעימה הזו, הדבק בין החלקים נוצץ, ומאיר על הכול באור לבן בוהק.
יש משהו קסום בשבור ולא שלם, היפנים קוראים לזה קינטסוגי, סוד הקסם היפני, היופי בשבור המודבק שלעיתים יפה יותר מהשלם המושלם, שום דבר בעצם לא שלם.
הכול בעצם לא שלם, קבלת היופי של הלא שלם, יש משהו קסום בשיחה על השברים, הכאבים והצלקות, כשאין צורך למרוח עליהם מייק אפ כדי להסתיר ולחבי.
לא רק שלא מסתירים שם את כל מה שהתרסק, אלא גם מעטרים בזהב את תיקון השברים, כאילו רצו היפנים לומר שהמפתח ליופי עילאי בחיים של כולנו – הוא בכלל ההכרה בשבר, כולנו נשברנו לפחות פעם אחת בחיים, כמו שהטבע רצה להיות שלם עם עצמו…
אהבה היא רגש מוזר. היא גורמת לנו לחשוק בשני קטבים סותרים – בקרקע בטוחה ובקרקע שרועדת מתחת לרגליים, כשברכיים רועדות ניתן לדעת שהגענו, ועם הילדה הכי יפה בירושלים אני יודע שהגעתי.
חייכתי לעצמי והבנתי את דרכו של העולם להשיל שכבה, וכמה זה טוב להיוולד מחדש, מסתבר שחלומות לפעמים מתגשמים:
תזכרו את אוסקר ווילד: ״לא אוהבים אדם בשל מראהו, בגדיו, או המכונית המפוארת שלו, אלא משום שהוא שר שיר שרק אתה יכול לשמוע״ ואז היא שלחה לי את השיר הזה, (סגרתי חשבון ישן עם שמעון):
כל הדרכים מובילות
ללכת אלייך
אני בא לאהוב אותך
ולתת מעצמי
את ליבי ואת שמי
להיות גוף אחדזר שושנים אדומות
אפזר לרגלייך
הן יובילו אותך אלי
שתהיי בחיקי
ותמיד תצחקי
כל יום שנולד להביא בשבילך אהבה
שאספתי בלב
אוהב,
דן גרודון
שיווו איך אני אוהבת את האהבות המפתיעות האלה!
איזה מרגש לשמוע שמצאת אותה! אני ממש שמחה בשבילך ובשביל כל אחד שזוכה לזה.
תשמור עליה חזק חזק ואל תעזוב!
שמחה בשבילך כל כך!!!
לוואי ונמצא כולנו את הנפש התאומה שלנו ונחווה איתה את החיים בכיף ובשמחה.
תודה רבה! מכל התחושות בעולם אין שום דבר שדומה לתחושת אהבה!
[…] אהבה כזו כבר לא מוצאים, הולכים את הדרך ותמיד יד ביד, בין קודש לחול אני […]