דברים שמעולם לא אמרתי

סילבסטר מתקרב, הייתי בסדנא כיפית בסופ"ש, המון חברים המון חיבוקים, המון חתיכים, שאלו אותי שם המון שאלות, על אחת מהן היה קשה לי לענות, מה רצית להגיד אבל מעולם לא אמרת, קל לשקר, קשה לעמוד ערום, אז עשיתי מה שמצופה מבחורה אחראית לגילי, לקחתי את החבר הכי חתיך שלי והלכתי בשישי בערב לחוות הצוק שיעזור לי לחשוב.

חתיכי היה מתור ומבולבל, חיבק אותי חזק בקור וברוח ברמת אביב, לא ממש הבין מה אני רוצה ממנו, אבל תוך דקות כבר שקענו בשיחה עמוקה, בכיתי לו על כמה קשה לי, כמה טוב לי, כמה אני שלמה מבולבלת מתחרטת שלמה עצובה ושמחה יחד.

הוא גם חתיך וגם חכם אז אמר לי בואי תנסי לכתוב הכול, גם ככה את לא מפרסמת כלום לא? אז כתבי מה אכפת לך? אז יודע מה? לא אכפת לי אבל יום אחד אני כן אפרסם, אלך נשיקות לך אהובי, תודה שהיית שם בשבילי.

לקראת השנה החדשה חשוב לי להית נקיה, צחה, ריחנית, והכי חשוב נאמנה לעצמי, אז אנקה מעצמי ואגיד את כל מה שלא אמרתי לאף אחד אף פעם.

למי שיקרתי השנה? וואוו רשימה ארוכה, אני מעשנת קצת לפעמים, אני בקשר עם מלא חתיכים, אני לא באמת מרגישה שום דבר אליהם, אני כותבת להם שכן אבל זה לא נכון, שיקרתי לעצמי על מה שאני מרגישה, שיקרתי לסביבה על מי אני בקשר ועם מי לא , והרשימה עוד ארוכה.

במי קינאתי השנה? קינאתי במי שהצליח ללכת אחרי הלב שלו באמת ותמיד, קינאתי בחברה שלי שידעה לחתוך דברים מבלי להסתכל לאחור, אני עדיין מקנאת בעצמי לפעמים על היכולת לתפוס את החיים לפני שהם בורחים, מקנאת ברזות ממני, בשריריות ממני, ברגועות ממני.

מתי הרגשתי הכי טוב השנה? כשנולדה לי אחיינית חדשה, הייתי שם בלילה, ולא האמנתי שאני מחזיקה אותה. פלא.

ממי אני צריכה לבקש סליחה השנה? למרות שכל החברות שלי לא חושבות ככה אבל אני כן חושבת שאני צריכה לבקש סליחה ממיסטר ביג שהלכתי ככה ברגע הכי קריטי בחייו, אמנם הוא הכין את הסרט טהשאיר לי ללחוץ play אבל עדיין אבקש סליחה מעומק הלב, מהסביבה שלי שלא תמיד הייתי שם, מהחתיך עם ההריון, היפה שהתקשרה, השמנמן שלא חזרתי אליו.

אבקש סליחה מהאחיינים שלי, שלא תמיד הייתי פיזית ונפשית שם כשהם רצו אותי.

אבקש סליחה מהחברות שלי, שהרבה מהפעמים הברזתי להם, שיקרתי להם, ועשיתי הכול כדי לברוח למקום אחר שרציתי יותר להיות בו.

מתי הרגשתי הכי רע השנה? אני חושבת שאני לא בנויה לפרידות, אבל אני גם לא בנויה למסגרות, אולי בגלל זה הכי קשה לי כשדברים נגמרים, אני יודעת שאסור להקשר לדברים, ועדיין זה קורע אותי מבפנים ולא מניח לי, בא תמיד בלילות.

על מה אני מצטערת השנה? אני מצטערת על לילות זולים בחוף רשל"צ, על פלורנטין, על רחובות, על מזכרת בתיה, ועל לילות זולים אחרים שעולים אח"כ ביוקר.

אני מצטערת שלפעמים השלתי את הגברים שהייתי איתם שיהיה המשך כשידעתי שלא יהיה שום המשך בשום צורה, והם רק פלסטר ולמחרת ככל הנראה לא אזכור איך קוראים להם, וכמובן שלא אסמס להם.

יש לי עוד הרבה לכתוב בווידוי שלי, עוד אמצא זמן.

שנה טובה ומאושרת, ברוכה הבאה 2020!

אוהבת,

דנה גורדון