לב מלא אהבה שפועל זוכר הכול, מה שהיה בילדותינו מה שהפכנו להיות, תקוות גדולות, שלכת של זכרונות, בשבת אני תמיד נשארת קצת עם עצמי, מחשבות דוקרות, ומחשבות שמזכירות שתבוא שתישא אותי בשתי ידייך, תרחץ את פניי ותגיד לי מילים כמו שרק אתה יודע.
ביום חמישי כמעט תמיד אני רוצה שהזמן יעצור, סופרת את תקתוקי השעון, אבל גם לזמן יש הדרך שלו להסביר לי שאתה פה חסר לי, הייתי בכיף מחבק אותך מחכה לך בין הסדינים.
יום שישי בכל בית הוא תמיד באווירה מיוחדת, אצלי האוווירה גם תמיד מיוחדת אבל לא כפי שרציתי שהיא תיהיה מיוחדת, אני לא יודעת אם ליבי בוכה מאושר או כאב, בנקודה שבה כולם ממשיכים יש קושי. עוצמת עיניים ורואה את דמותך מולי, כשהרחוב מתחיל להתעורר בבוקר הזמן עוצר, לרגע ואני פוגשת את הבדידות.
עומדת על שביל חיים בתוך החושך, הרעש הגדול מתגמד מול קולו, מקשיבה לרעש ושומעת רק אותו, אנחנו מדברים לאט ובשקט, תמשיך לדבר אלי מילים פשוטות אהוב שלי.
מכל האהבות שיש לי ביקשתי רק אותך, אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך, ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות איתך, להיות שלך.
אהבה כזו כבר לא מוציאים, אתה שם בכל הדברים, בנרות שאני מדליקה, בהודעות הקטנות של הלילה. לכל אחת יש זכות לחלום, ואני חולמת עליך, אני יודעת שאתה שם חולם עלי, אתה מזכיר לי כל הזמן, מלטף אותי מרחוק במילים שלך.
יש קוצים שמזכירים בכוח, לא נותנים לשכוח ולא מרפים, אבל את החלומות שלי אני אגשם, יקח מה שיקח אבל אני יודעת שהם יחלפו, רוצה רק לשוט הכי רחוק לחלום על העולם שלי כפי שאני רואה אותו, ולא כפי שחוויתי.
בלילה בלילה, יש עוד מספיק סיבות לקוות, מספיק סיבות לאהוב, אהבה בשעות הקטנות, התפילות הקטנות מבקשות אותך.
כשאני ישנה ממש טוב אני מצליחה לחלום על איך יראה היום שאחרי, מעגלים נסגרים, צלקות שמגלידות, אהובי מחבק אותי חזק, עומדים ומתנשקים ברחוב הירושלמי – זה יבוא אתה תראה זה יבוא.
כי אהבה כזו כבר לא מוצאים, הולכים את הדרך ותמיד יד ביד, בין קודש לחול אני חיה.
עכשיו הגיע הרגע
הרי חיכית לי
ואני תמיד חיכיתי לך
והנה היום הזה הגיע
עכשיו מבטיח
שאף פעם לא תהיי לבד
ואם פתאום תיעלמי
אחכה כל הלילה
ואלחש בתפילה
שאליי תחזרי
ואם תבואי אליי
נישאר כל הלילה
ואלחש לך מילים
שתדעי שאני שלך
ובבוקר תראי נישאר ביחד
הולכים את הדרך הזו
לתמיד יד ביד
לא אשכח לעולם את המתנה ליום האהבה שהיא שלחה לי
אוהבת,
דנה גורדון