חלקים של חלומות

סיפור אהבה שלי, כמעט איבדתי אמון באהבה, אדייק ואגיד שאולי לא הכרתי מה זו אהבה, אבל בדגם המנוון שהכרתי ובטעות קראתי לו אהבה, מאסתי.

הביקוש לאהבה לא נגמר אף פעם, אבל ההיצע? היום כבר לא מתים מאהבה, האהבה מורדמת ומונשמת, נפגעה ב 4 בבוקר ברוטשילד ת"א, הייתה בגילופין.

יש שעה כזו ביום

שמאוחרת מידי להיקרא לילה, ומוקדמת מידי להיקרא בוקר, שעה שבה אני מוצאת את עצמי חושבת עליך. (ציטוט של אסיף אלקיים)

חושבת על איך הכל התחיל, איך הופעת לי פתאום משום מקום וגרמת לי להתאהב בלב הענק שלך, איך הובלת אותי לאט לאט, בדרך שלך, להאמין בעצמי, להאמין בך, בנו.

הזכרת לי מי אני

ליטפת את השברים, ניקית שאריות, נזהרת לא לדרוך על פצעים, בנשיקה וחיבוק הזכרת לי מה זו אהבה אמיתית.

אהבה שבא ניתן לאהוב גם בלי לבקר ולשפוט, בלי לכעוס ולהעליב, בלי להעניש ולדרוש, כן להיות אי יציבות בתוך הטורנדו שלי.

אני חושבת על אותם ימים ונזכרת עד כמה הייתי מאושרת בסיפור האהבה הזה.

הרגשתי שאתה לפעמים מציל אותי מעצמי, הסכלתי עליך במבט שרק ביקש תעזור לי לא לדפוק את זה הפעם.

לאנשים שהקיום שלהם כל כך אגרסיבי יש שתי אופציות, לקלקל או לרפא.

אני יודעת טוב בפנים שתמיד בחרתי את הסוג הראשון, אבל תמיד רציתי את הסוג השני – אותך.

בבקשה אל תשתוק, תבין, אתה לא אשם, אתה לא היית איתי כל החיים, לא בכית את דלי הדמעות שלי, אל תשפוט אותי, רק תחזיק לי את היד הכי חזק ואל תעזוב.

יש מלחמות אבודות, כאלו שבתוך תוכי עמוק בפנים אני יודעת שאפסיד בהן, אהבתי אותך כל כך כי ידעתי שפעם ראשונה אוכל לנצח.

אוכל לנצח את החברים, את ההורים, את כל מי שהתאכזב ממני, אבל בעיקר את עצמי, רציתי לנצח.

התגעגעתי לבית, כזה שגרתי בתוכו, והקירות בו היו עבים, והדלת קלה, אולי התגעגעתי לעצמי, כשאהבתי את עצמי באמת, שהכלתי את עצמי.

התגעגעתי לילדה הקטנה החייכנית שחיה בתוכי ורצתה להמשיך לשמוח, מגיע לי גם לשמוח, מגיע גם לי סיפור אהבה שמח.

החלום התנפץ

דברים החלו להשתנות. פתאום הרגשתי שונה, קור היכן שהיה חם, התקשרת אלי פחות, השארת אותי מיותמת, דרכת על צינור החמצן שלי, ואספקת החמצן הפכה דלילה.

את החרחורים של הקשר היה קשה לפספס.

בסרט הזה כבר הייתי, בסתר ליבי לא באמת ציפיתי למשהו אחר, אתה תמשיך למעריצות שלך ותשלח אותי ואת הקשר שלנו לתהומות הנשייה,

צדקתי

לעזאזל צדקתי, כל כך רציתי לטעות.

בכיתי, נעלבתי, כעסתי, שנאתי, אבל יותר מהכל הבנתי שאלו הם החיים.

מסתבר שלא טעיתי וזוהי אהבה, וכל דבר טוב סופו להגמר, השלמתי עם לכתך, וכל מה שרציתי זה לשכוח אותך, להוציא אותך מהלב ולהמשיך הלאה.

רציתי לזחול למחילה שאני מכירה כל כך טוב, שמובילה למעמקי האדמה, לחושך ולקור, אבל את השבילים שם אני מכירה הכי טוב.

סיפור האהבה שלי דמם

אני יכולה להתמודד עם הכול, רק לא עם כלום.

אבל לא היה רגע שלא חשבתי עליך, לא היה בוקר שהתעוררתי בלעדיך אהוב שלי, ואפילו בלילות רגע לפני שנרדמתי לבד – היית איתי.

מישהו חכם אמר לי פעם, שמהלב לא ניתן לזרוק גם אם מאד רוצים… אז עם כל המאמץ שהשקעתי ב"לזרוק" אותך מהראש שלי, מהלב לא יצאת אפילו לרגע אחד.

הראש תמיד מוטעה על ידי הלב, מדוע שהלב בכלל יטרח לרמות את הראש, הוא לא יכול פשוט לעשות מה שהוא רוצה וזהו?

קונפוציוס כתב פעם, ״זה קל לשנוא וזה קשה לאהוב. כזה הוא סדר הדברים הכללי. כל הדברים הטובים הם קשים להשגה; וכל הדברים הרעים הם קלים להשגה״ אני יודעת שלם סתם קשה.

מהדברים הקשים נמאס לי, אני רוצה את הדברים הטובים, אותך.

אני מתגעגעת אליך אהוב שלי, מתגעגעת למגע שלך, מתגעגעת לתחושה שהצלחת להעביר לי בחיבוק שלך, הרגשתי מיליונרית אמיתית מלאת חום ואהבה.

מתגעגעת לדבר איתך, שיחות עומק אל תוך הלילה, לצחוק איתך על דברים מטופשים במהלך היום.

לשתף אותך כשקשה לי, להקשיב לך כשאתה נשבר, אני מתגעגעת לביחד שלנו.

לא אוהבים אדם בשל מראהו, בגדיו, או המכונית המפוארת שלו, אלא משום שהוא שר שיר שרק אני יכולה לשמוע. (אוסקר ווילד)

בלילות מסתובבת בין קירות
בין חלקים של חלומות עד שתחזור
יפה שלי תראה אותנו אוהבים
הלוואי נאהב כל החיים
נבחר בין טוב לטוב

כל מה שהובטח כבר לא עומד בזמן הזה
מונח על קרקעית הים
בקול רחוק ומעומעם
אומרים יש אהבה של פעם בחיים
אשא תפילה ימים שלמים
יהיו עדיי הכוכבים

אוהבת,

דנה גורדון