דמיינתי את עצמי מאושר

דמיינתי את עצמי מאושר, בלי תסכולים, בלי החמצות, בלי שנאה עצמית, בלי חרטה, בלי קונפליקטים, בלי תקשורת לקויה, בלי פערי ציפיות, בלי פוסט טראומה, בלי עננה שחורה מעליי, בלי ריבים מעגליים, בלי לתקוע סכינים ולסובב אותה עד שכואב מידי להגיד את הדבר הבא.

מרגיש שרואים אותך, רוצים אותך, אוהבים אותך, מעריכים אותך, דואגים לך, רצים לזרועות שלך, מתכננים עתיד איתך.

חשבתי על הבת שלי והבן שלי, הם קמים כל בוקר עם חיוך ולא משנה כמה חשוך היה הלילה, עצם זה שאני שם עושה אותם שמחים, תן לילד את ערמה של שטרות הוא יקרע אותם ויהנה מלשחק ולגזור אותם. הם חדשים פה על הכדור עוד לא נשרטו איפה שאנחנו נשרטנו.

אולי שכחנו קצת להיות ילדים?

אנחנו מעט ממה שנולדנו והרבה ממה שעשינו עם עצמינו, פתאום הסתכלתי לאחור וראיתי שאני לא לבד, קשה לראות בחושך אם לא מדליקים את האור, וכשהדלקתי פתאום ראיתי. ראיתי אותה עומדת לידי, מושיטה לי יד, ראיתי את החברים מקיפים אותי, מחבקים אותי כולם, ראיתי את כל מה שעשיתי עם עצמי, ועשיתי הרבה.

עם הזמן הבנתי שהשנים לימדו אותי מה שהימים לא ידעו, ובגיל כמעט 42 אני יודע שקל לשנוא וזה קשה לאהוב, כזה הוא סדר הדברים הכללי, כל הדברים הטובים הם קשים להשגה, וכל הדברים הרעים הם קלים להשגה.

תקופה מאתגרת, שבוחנת את קשת הרגשות מצד לצד כל יום, בוחנת את כל האמונות, כל מערכות היחסים, מי איתך, מי נגדך, מי אף פעם לא היה, ומי אף פעם לא יהיה.

כמו תמיד אהבה היא חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה, יש רגעים שהרגשתי הכי לבד בעולם, אבל ברוב הזמן הרגשתי הכי אהוב, מחובק, עטוף, מעורסל כמו תינוק שרק נולד, הבאסה היא תמיד רגשית ותמיד לא מציאותית, אם מישהו חושב אחרת אני מוכן להתווכח על זה, רגשות רעים הם דבר חולף.

רגשות נוטים לצווח, באופן פרדוקסלי דווקא ברגעים הקשים. אתה הופך להיות קשה יותר, ממש בלתי נסבל, כשאתה רק רוצה שיאהבו אותך למרות שאתה בלתי נסבל, מעין מבחן ילדותי שצריכים לעבור.

"אני לא מצפה לשום דבר. אני לא מקווה לשום דבר. אני חופשי"

הטרייד אוף הכי משמעותי של הלב האנושי הוא שאם אתה רוצה לטפס לפסגות ולחוות את כל טווח הרגשות הנפלאים שאדם מסוגל לחוש אז תקבל את זה שכל דבר טוב בחייך נושא בקרבו את הפוטנציאל לכאב.

כותב ונזכר שעשה באפס מעשה והכול מעצמו יעשה, כמה שהיא מהממת, הילדה הזו, החיוך הזה, התום שלה, הריח שלה, הכול מעצמו נעשה.

לב של מלאך שלא יודע מה זה רוע, חיוך שחושף את השיניים הלבנות הבוהקות, בין שמש שוקעת לשמש זורחת יש תרופה אחת לנשמה הפצועה של בני האדם.

קשה להסביר את האהבה הזו, אנחנו כל כך שונים, לא יכול לחשוב על דבר אחד דומה, והיא כל כך משלימה, כל כך מרגיעה, יודעת לחבק וללטף, יודעת תמיד להגיד את המילה הנכונה ששוקעת לתוך הנשמה.

משהו בה עוזר לי לחצות ולנצח את האתגרים, מנשק ומנחם את הנשמה, ומרחם עליה כמו אמא.

החיים משתנים, חלומות מתחלפים, המטרות זזות, קראתי השבוע את הבלוג, פוסטים שכתבתי לפני שנים, ספר זכרונות עצום, מסע חיים שלם, מרגש.

התקופה תחלוף, האבק ישקע, אני אנצח אלו החדשות הטובות.

יש לך הכול
אבל אין לך אותך
הם צועקים שאתה מלך
ואין פה ממלכה
אתה גיבור בלנצח מלחמה
אבל תמיד נופל בקרב מול עצמך

יש לך הכול
אבל אין לך אותך
אתה מבין שאתה עבד
עובד על עצמך
ואין שום סם שינצח הלם קרב
מי שיעוף איתך
רק יתרסק איתך

עד שתבוא הרוח הטובה
היא תלטף ותקלף ממך קליפה אחר קליפה
תרשה לעצמך לגדול כנף ועוד כנף
לחיות בלי לפחד
למות מאהבה

אוהב,

דן