ולפעמים, אתה לא צריך לעשות כלום.
רק לנעוץ את הרגליים חזק באדמה, ולהמשיך בדיוק במה שאתה עושה, הרבה כוחות מסביב יבקשו שתעשה משהו, יטיפו לך מוסר, ויזהירו אותך מפני קטסטרופה, לפעמים הם צודקים, ולפעמים לא.
זה בסדר להקשיב לקולות אחרים. זה גרוע לאללה לתת להם לנהל אותך, אם אתה הבמאי הבלעדי של הסרט שאתה חי בו (ותקווה מאוד שהבמאי הוא אתה), אתה קובע את כל השוטים. אני לא מדבר על "לקחת אחריות" במשמעות הפולנית המעיקה, אני מדבר על להפנים דבר אחד שחשוב להפנים:
אתה אחראי כמעט בלעדית לתוצאות בחייך. הטובות והמבאסות.
אמה מה? תוצאות טובות לוקחות זמן. תוצאות מדהימות לוקחות המון זמן, נכון, יש פעמים שאתה צריך להיות אקטיבי, וליזום, ולשנות , ולהחליט החלטות גדולות, וכל הבאז-וורדס שיצאו מהחורים, אבל יש פעמים שאתה צריך פשוט להחזיק מעמד, לא להישבר. לחכות שהסערה תחלוף.
יודע מה הקטע? במעט מאוד מקרים הסערה היא חיצונית, ברוב התרחישים הסערה שמאיימת לסחוף אותך היא פנימית, ומולה אתה צריך להחזיק מעמד.
זה לא פשוט לנשוך את השפתיים, להישאר יציב, ולא לעשות כלום.
קבלו מדריך מקוצר למי שצריך/ה להחזיק מעמד:
1. אל תעשי שום מעשה קיצוני ששובר את הרצף, כשלא קורה כלום, נגנב לנו השכל, וזה מסוכן, יש מקרים שבהם צריך פשוט להמתין.
אני יודע כמה זה קשה, ברמה הפסיכולוגית. דממה וסטאטיות מרגישים לנו תמיד כמו מוות קטן, אבל זו בדיוק הפואנטה – זה "מרגיש" לנו ככה. זה לא באמת ככה, המציאות מתקדמת לאט. העולם מגיב אלינו לאט. לא כי הוא עוין אותנו. הוא פשוט עסוק בענייניו.
ב. אל תקשיבו לרגשות שלכם, הכותרת שלמעלה היא כמעט דבר כפירה בלתי נסלח בשנות האלפיים, ועדיין, לעיתים זו ההמלצה הכי טובה שאני יכול לתת לאנשים שבאים להיעזר בי, הלא מודע שלך מגיב רע מאוד למצב שבו הדברים עומדים במקום. אתה מתייסר. אתה דואג. אתה מבוהל, זה רעש רקע, אחי. פעילות ספונטנית של המערכת הרגשית. פול גז בניוטרל.
רוצה לתכנן שינוי? בבקשה, אבל לא אימפולסיבית. תמתין קצת, תאסוף נתונים, והכי חשוב – תישן על זה שבוע, ותגלה שני דברים:
הרגשות שלך נרגעו.
והעולם לא התרסק.
ג. הישגי השיא הנקודתיים שלך התאפשרו בזכות הרבה חודשים אפורים שבהם החזקת מעמד, כולנו אוהבים לחגוג ניצחונות ולהעלות לרשת פסגות נוצצות שמאדירות אותנו, ודבר אחד אנחנו שוכחים, לא היית מגיע לזה אילולי אותם רגעים אפורים וארוכים שבהם לא נשברת ונצמדת בעקשנות לתוכנית שנראתה לך הגיונית.
היכרתי הרבה מאוד לבבות בודדים שהאמינו באהבה ובזוגיות ולא נכנעו לשקר הסטוצים.
הם לא הלכו על סיפוק מיידי. הם התאפקו. הם ניסו לבנות אהבה.
ואצל רובם המכריע זה הצליח.
עוד פוסט נהדר של גיל ונטורה.